<h1>ארחות חיים הלכ' שבועות ונדרים סימן א'</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ד' מיני שבועות הן שבועת בטוי ושבועת שוא ושבועת הפקדון ושבועת העדות. שבועת בטוי נחלקה לארבע. שתים להבא ושתים לשעבר כגון שנשבע על דבר [שעבר] שנעשה או שלא נעשה או על דבר עתיד שיעשה או שלא יעשה ושבועה זו אינה נוהגת אלא בדבר שאיפשר לעשות בין להבא בין לשעבר.
<h2>דף כ.</h2>
וכן האומר שבועה בי"י או במי ששמו חנון שלא אוכל ואכל חייב. אמר אלה או ארור או שבועה ולא הזכיר שם מהשמות או כנוי הרי זה אסור בדבר שנשבע עליו כאלו הזכיר שם אבל אינו לוקה ולא מביא קרבן אם עבר על שבועתו הואיל ולא הזכיר שם או כנוי. אמר מבטא שלא אעשה כך וכך והזכיר שם או כנוי הרי זו שבועה וכן ימין שבועה או שמאל שבועה.
<h2>דף כט.</h2>
שבועת שוא נחלקה לארבע מחלוקות. האחת שנשבע על דבר הידוע שאינו כן. הב' נשבע על דבר הידוע שאין בו ספק לשום אדם בעולם. הג' שנשבע כדי לבטל המצוה הד' שנשבע על דבר שאין בו כח לעשותו הרי זה עובר בלאו ואם היה מזיד לוקה ושוגג פטור מכלום.
<h2>דף כט:</h2>
ואחד הנשבע מעצמו אחד ממיני שבועות אלו ואחד מפי אחרים וענה אמן חייב אפילו השביעו גוי או קטן וענה אמן חייב שהעונה אמן אחר השבועה או דברים שענינו כאמן כמוציא שבועה מפיו. ואחד הנשבע בשם המיוחד או באחד מן הכנויים (כמו) [כגון] שנשבע ברחום או חנון וכיוצא בהן בכל לשון הרי הוא שבועה גמורה וכן אלה וארור [והוא] שיזכיר שם מהשמות או כנוי מהכנויים כגון שאמר באלה או בארור לשם או למי ששמו חנון אם יעשה דבר פלוני אם עשאו הרי זה נשבע לשקר וכן בשאר שבועות.
<h2>דף ל.</h2>
שבועת (העדים) [העדות] כיצד העדים שידעו עדות ממון ותבעם בעל העדות וכפרו בה [ונשבעו שאינם יודעים לו עדות] חייבי' על שבועה זו קרבן אם לא ידע שהיא אסורה או ששכח העדות ונשבע ואחר כך נודע לו שהוא יודע עדות ושנשבע לו על שקר הרי הוא אנוס ופטור מן הקרבן.
<h2>דף לה.</h2>
ואחד הנשבע מעצמו אחד ממיני שבועות אלו ואחד מפי אחרים וענה אמן חייב אפילו השביעו גוי או קטן וענה אמן חייב שהעונה אמן אחר השבועה או דברים שענינו כאמן כמוציא שבועה מפיו. ואחד הנשבע בשם המיוחד או באחד מן הכנויים (כמו) [כגון] שנשבע ברחום או חנון וכיוצא בהן בכל לשון הרי הוא שבועה גמורה וכן אלה וארור [והוא] שיזכיר שם מהשמות או כנוי מהכנויים כגון שאמר באלה או בארור לשם או למי ששמו חנון אם יעשה דבר פלוני אם עשאו הרי זה נשבע לשקר וכן בשאר שבועות.
<h2>דף לו.</h2>
וכן האומר שבועה בי"י או במי ששמו חנון שלא אוכל ואכל חייב. אמר אלה או ארור או שבועה ולא הזכיר שם מהשמות או כנוי הרי זה אסור בדבר שנשבע עליו כאלו הזכיר שם אבל אינו לוקה ולא מביא קרבן אם עבר על שבועתו הואיל ולא הזכיר שם או כנוי. אמר מבטא שלא אעשה כך וכך והזכיר שם או כנוי הרי זו שבועה וכן ימין שבועה או שמאל שבועה.
<h2>דף לו:</h2>
שבועת פקדון (כגון) [כיצד כל] שיש בידו ממון חבירו בין פקדון בין במלוה או גזלו או עשקו או מצא לו אבדה ולא החזירה וכיוצא בו ותבעו ממנו וכפר בו (עובד) [עובר] בלאו ואין לוקין על לאו זה (אבל) [ואם נשבע לו על שקר על ממון שכפר בו ה"ז עובר בלאו אחר ועל זה נאמר ולא תשקרו איש בעמיתו זו אזהרה לנשבע על כפירת ממון ומה הוא חייב על שבועת הפקדון ששקר] משלם קרן וחומש ומביא קרבן בין במזיד בין בשוגג והוא שידע בו [בשעת שבועה] אבל אם שגג ושכח וכפר ונשבע הרי זה פטור מכלום וכן אם (לו) [לא] ידע שאסור לישבע לשקר על כפירת ממון.
